….הנוף נתפס כחלק בלתי נפרד מהווייתו של האמן, יהיה זה נוף אנושי או נוף טבעי, מעשה הבורא. מכאן שאמן רגיש כיהודה ארמוני יטה אזן קשבת ועין מביטה ומתבוננת בכל מקום ובכל זווית הנראית חשובה ומעניינת. מראות נוף הניבטים ממרחק ופרטי מרכיביו שעליהם מתמקדת העין, מצוירים מתוך אמפטיה עמוקה. זו מלווה בחוויית ריגוש והיבט הגותי ופסיכולוגי. ההתפעמות בציורים משקפת את עוצמת היופי המתגלה בנוף והטבע- גבעות ומישורים, שדות וצמחייה, מרבדי צבע הנפרשים על גוניהם המתחלפים עם חלוף העונות והשעות. אורות וצללים מתקצרים ומתארכים, צצים ונוכחים בהתאם לרגעי ההתבוננות. פיתולי השבילים והדרכים שבנוף יוצרים לעתים ערבסקות קליגרפיות מופלאות. אלו מתגלים ונעלמים לסירוגין ומנסים, כאילו, לסקרן את המבט ולרמוז להזמנה אפשרית לבוא וליטול חלק כשותפים לחוויית האמן עצמו.
….ציורי הנוף של ארמוני משקפים פנוראמה מגוונת של מראות ששקעו בתודעה מתוך ההתנסות האישית והחוויה המלווה בשוטטות בתוך המרחבים שהם המבוע ליצירותיו. התנסות זו מלווה בהפעלה רב חושית של תחושות אקלימיות, אופטיות וקצביות – אלו מתורגמות לשפה חזותית מופלאה של צורות, צבעים, גוונים, הדגשים טקטיליים, המעבירים לצופה את ריחות המקום- ניחוח החציר, ריח הפריחות, לחות או כבדות האוויר, יובש ימות השרב ותנועות גלי הרוח, האוושות, הרעשים, והצלילים.
….מקומו של האמן, אשר נתפס לעתים כמתווך בין התופעות לבני האדם האחרים היא למעשה רק אשליה, משום שיצירותיו של האמן ושל יהודה ארמוני במיוחד הן השתקפות טהורה שלו כיוצר המבקש להיהפך למעין גשר המעביר דרכו את הפוסעים בו בכיוון גדת ההתגלות המשתפת את הצופה בחוויית היצירה. בציוריו של ארמוני ניתן לחוש ברגישותו לתאר מראות עם נקודות תצפית עילית, גבוהה. מכחולו הרגיש כאילו מבקש ללטף ברוך כל עשב ושתיל, כל מבנה או עץ ולהפיח רוח חיים בכל אבן קטנה. …
מתוך מאמר שכתבה עלי ד"ר מרים אור בשנת 2008