מראה מקום – בערב חדש

הרצאה של ד"ר דייויד גרייבס בפתיחה של התערוכה שלי "מראה מקום" במוזיאון קסטל‎.

יהודה ארמוני מצייר "מקום" ובמידה מסויימת הוא בורא אותו לא "יש מאיין" אלא מתוך יש גדול מאוד. זה קורה מתוך התכוונות, הכנה וחיפוש אחר המקום שיכול להיות ציור בעבורו. במפגש חטוף בביתי, בקומה גבוהה בקצה העיר, יצא יהודה למרפסת לראות אם היא יכולה להיות תצפית לציור.

יהודה ארמוני מצייר "מקום" ובמידה מסויימת הוא בורא אותו לא "יש מאיין" אלא מתוך יש גדול מאוד. זה קורה מתוך התכוונות, הכנה וחיפוש אחר המקום שיכול להיות ציור בעבורו. במפגש חטוף בביתי, בקומה גבוהה בקצה העיר, יצא יהודה למרפסת לראות אם היא יכולה להיות תצפית לציור.

מתוך הזירה הלשונית – מעריב nrg – יולי 2009

עין הרע. "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם", וכאן הכוונה לצרות עין. אגב, אין מדובר בסמיכות (העין של הרע) אלא במה שקוראים יידוע חלקי, כמו "יום השישי".

עַם הארץ. מסכת אבות: "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד". בתנ"ך עמי הארץ הם הגויים.

שלי שלך, שלך שלי. המשפט הזה זכה לוואריאציות רבות ונחשב בדיחה צברית, בעיקר בנוסח "שלי שלי, שלך שלי". הכול כתוב במסכת אבות: "ארבע מידות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך, חסיד. שלי שלי ושלך שלי: רשע".
הבאלות של יהודה ארמוני

אלומות במכבים – יהודה ארמוני צילום: באדיבות הצייר
יהודה ארמוני כותב: "אני צייר המצייר נופים ואוהב מאד לצייר את באלות הקש המפוזרות בארצנו לרוב. בקרוב גם אציג תערוכה שנושאה באלות קש. אני יודע שבאנגלית קוראים להן straw bale, ועדיין איני יודע מה מקור המילה".

המילה "באלה" שייכת לסלנג החקלאי הישראלי כמילה ערבית: "באלה" היא חבילת הקש הנאספת אחרי הקציר, ממש כמו בציור המקסים של יהודה המוצג כאן. הדמיון למילה האנגלית אינו מקרי, וככל הנראה המילה הערבית מקורה בשפות לטיניות.

Bale האנגלית פירושה חבילה, ומכאן a bale of hay (חבילת קשׂ), וגם a bale of cotton. מילים קרובות אפשר למצוא בספרדית ובצרפתית. באנגלית עתיקה המילה היא bala או balla והיא קרובת משפחה לשוניות של ball, כדור. במקומות רבים הבאלות הן דווקא חבילות קש עגולות, וכמוהן אפשר לראות עד היום בשדות הקצורים ברחבי אירופה.

אתיופים
דני אברהם מתייחס למדור האחרון שבו עסקנו בשפת יוצאי אתיופיה, שבה מתערבות האמהרית והעברית. "האמהארית היא אכן שפה שמית, כערבית וכעברית. כיום, כך נטען ע"י חוקרי שפות, זו השפה השמית המדוברת ביותר, אחרי הערבית ולפני העברית. כידוע יש אומרים כי קיום שבט יהודי, ביתא ישראל או פלשה באתיופיה מגיע עד לימי שלמה המלך".

….הנוף נתפס כחלק בלתי נפרד מהווייתו של האמן, יהיה זה נוף אנושי או נוף טבעי, מעשה הבורא. מכאן שאמן רגיש כיהודה ארמוני יטה אזן קשבת ועין מביטה ומתבוננת בכל מקום ובכל זווית הנראית חשובה ומעניינת. מראות נוף הניבטים ממרחק ופרטי מרכיביו שעליהם מתמקדת העין, מצוירים מתוך אמפטיה עמוקה. זו מלווה בחוויית ריגוש והיבט הגותי ופסיכולוגי. ההתפעמות בציורים משקפת את עוצמת היופי המתגלה בנוף והטבע- גבעות ומישורים, שדות וצמחייה, מרבדי צבע הנפרשים על גוניהם המתחלפים עם חלוף העונות והשעות. אורות וצללים מתקצרים ומתארכים, צצים ונוכחים בהתאם לרגעי ההתבוננות. פיתולי השבילים והדרכים שבנוף יוצרים לעתים ערבסקות קליגרפיות מופלאות. אלו מתגלים ונעלמים לסירוגין ומנסים, כאילו, לסקרן את המבט ולרמוז להזמנה אפשרית לבוא וליטול חלק כשותפים לחוויית האמן עצמו.
….ציורי הנוף של ארמוני משקפים פנוראמה מגוונת של מראות ששקעו בתודעה מתוך ההתנסות האישית והחוויה המלווה בשוטטות בתוך המרחבים שהם המבוע ליצירותיו. התנסות זו מלווה בהפעלה רב חושית של תחושות אקלימיות, אופטיות וקצביות – אלו מתורגמות לשפה חזותית מופלאה של צורות, צבעים, גוונים, הדגשים טקטיליים, המעבירים לצופה את ריחות המקום- ניחוח החציר, ריח הפריחות, לחות או כבדות האוויר, יובש ימות השרב ותנועות גלי הרוח, האוושות, הרעשים, והצלילים.
….מקומו של האמן, אשר נתפס לעתים כמתווך בין התופעות לבני האדם האחרים היא למעשה רק אשליה, משום שיצירותיו של האמן ושל יהודה ארמוני במיוחד הן השתקפות טהורה שלו כיוצר המבקש להיהפך למעין גשר המעביר דרכו את הפוסעים בו בכיוון גדת ההתגלות המשתפת את הצופה בחוויית היצירה. בציוריו של ארמוני ניתן לחוש ברגישותו לתאר מראות עם נקודות תצפית עילית, גבוהה. מכחולו הרגיש כאילו מבקש ללטף ברוך כל עשב ושתיל, כל מבנה או עץ ולהפיח רוח חיים בכל אבן קטנה. …

מתוך מאמר שכתבה עלי ד"ר מרים אור בשנת 2008